זכויות יוצרים בצילום: מיתוס או אמת לאמיתה?

בשנים האחרונות גוברת בישראל תופעת הפרת זכויות היוצרים של צלמים ביצירות פרי עמלם. הפרות רבות נעשות באינטרנט וברשתות החברתיות והן באות לידי ביטוי בהעתקת צילומים ללא קבלת רשות, פרסום צילומים ללא מתן קרדיט, הפרה של רישיון שימוש בצילומים ועוד. צלמים רבים אינם בקיאים בהוראות החוק באשר לזכויותיהם בעוד שאחרים משוכנעים שיודעים הכל.

להלן לפניכם מספר אמירות שראוי להפריך ולהעמיד את הדברים על דיוקם:

"חיפשתי תמונה באינטרנט בגוגל תמונות, זה הרי שייך לכולם. לא היה רשום עליה דבר, אז העתקתי".

טעות מרה שיכולה לעלות ביוקר. רובן הכמעט המוחלט של התמונות הנמצאות באינטרנט מוגנות בזכויות יוצרים גם אם לא מופיע עליהם כיתוב כלשהו. העתקה של תמונות אלו ללא רשות הינה הפרה לכל דבר גם אם הדבר נעשה בתום לב או שלא הוקדשה לכך מחשבה. הפרה כזו יכולה לעלות למפר עשרות ואף מאות אלפי שקלים בעוד שאילו היה מקפיד להתייעץ עם עו"ד הבקיא בתחום הדבר היה נמנע. בכדי להימנע מביצוע הפרות מסוג זה מומלץ תמיד לבקש אישור בכתב להשתמש בתמונה או לחלופין לרכוש תמונה בכמה גרושים באחד מאתרי התמונות בתשלום.

"העתקתי תמונה אבל ציינתי את שם הצלם ("נתתי קרדיט") – האם פעלתי כדין?"

התשובה היא חיובית ושלילית גם יחד. זכות היוצרים מתחלקת לשניים: "זכות יוצרים סטנדרטית" ו"זכות מוסרית". "זכות היוצרים הסטנדרטית" מעניקה ליוצר את הזכות לעשות פעולות שונות ביצירתו כגון העתקה/הפצה/פרסום/העמדה לרשות הציבור/יצירת יצירה נגזרת/ מסחור זכויות ביצירתו ועוד. "הזכות המוסרית" אוסרת על אחרים לבצע שינויים ביצירה (במקרה זה בצילום), אלא ברשות וכן מחייבת אחרים לתת "קרדיט". ציון שם הצלם בתמונה זו אכן חובה אך פעולה זו אינה פותרת מביצוע הפרה של זכות יוצרים אחרת.

"הזמנתי צלם לצלם אירוע משפחתי. כנראה שהזכויות בצילומים הן של הצלם"

לא ולא. הוראת סעיף 35(ב) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 קובעת כי בעלות בזכות יוצרים בצילום דיוקן או אירוע משפחתי או של אירוע פרטי אחר שנוצרה לפי הזמנה תהא של המזמין ואסור לצלם לעשות בהן שימוש אישי (למשל הצבת התמונות באתר האינטרנט שלו), אלא אם סוכם אחרת.

"ביצעתי הזמנת עבודה מצלם לצילום מוצרים ששייכים לי. זכויות היוצרים בתמונות הן שלי במיוחד ששילמתי עבור העבודה".

זוהי טעות. סעיף 35(א) לחוק קובע כי יצירה מוזמנת תיחשב כשייכת ליוצר (למרות שהמזמין שילם כסף עבורה), אלא אם הוסכם אחרת בין המזמין לבין היוצר, במפורש או במשתמע. כלומר, אם בהתקשרות חוזית בין הצדדים לא יופיע אזכור שהבעלות ביצירה המוזמנת היא של המזמין, העובדה שהיצירה הוזמנה ושולם עבורה לא תעניק למזמין זכות בעלות ביצירה ולכל היותר תהיה לו הזכות להשתמש בה בלבד.

"צילמתי דוגמן לפי הזמנתו – הבעלות בזכויות היא שלי כצלם או של הדוגמן?"

התשובה היא שהבעלות בזכויות היוצרים בצילום דיוקן משתנה בהתאם לנסיבות. ככל ומדובר בצילום דיוקן שצולם ע"י הצלם בהזמנה של הדוגמן או מי מטעמו, המזמין יהיה הבעלים בזכויות בצילום, אלא אם הוסכם אחרת. ככל ומדובר בתמונת דיוקן שצולמה שלא ע"פ הזמנה בעל זכויות היוצרים הראשון ביצירה יהיה הצלם ולא האדם המצולם.

יש לשים לב שבמידה וישנו הסכם כלשהו בכתב בין הצדדים - הבעלות בזכויות היוצרים תיקבע ע"פ הסכמת הצדדים.

"צילמתי אדם ברחוב (ברשות הרבים) מבלי לקבל את הסכמתו במפורש. זכותי לפרסם אותה".

חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 אוסר על צילום ברשות היחיד ואינו אוסר צילום ברשות הרבים. אולם, למרות לשון החוק ישנם מצבים בהם יאסר צילום ברשות הרבים. כך מחד, צילום ברשות הרבים ייחשב כצילום ברשות היחיד, לאור נסיבות מיוחדות (סיטואציות בהן אדם נמצא ברשות הציבור ואין לו ושליטה על מה שקורה לו והוא מאבד את השליטה על פעולותיו שנעשות ללא רצונו - נפילה ברחוב, תאונת דרכים, פיגוע ועוד). מאידך, מותר יהיה לצלם אדם ברחוב, בתחנת אוטובוס או בשוק במקרה של סיקור חדשותי או במקרה של צילום אקראי (אנשים המצולמים במגרש כדורגל) זאת בהסתמך על עקרון חופש הביטוי של הצלם.

כמו כן, קובע החוק כי אין לפרסם תצלומו של אדם ברבים בנסיבות בהן עלול הפרסום להשפילו ולבזותו ואין להשתמש בתמונה לצרכי ריווח. כן, המחוקק לא הגביל בחוק פרסום ללא מטרת רווח במטרה לאפשר את חופש הביטוי, זאת כמובן במצב בו התמונה לא צולמה כשהאדם מצוי ברשות היחיד וכשאין בפרסום הצילום כדי לבזותו או להשפילו.

תמונתו של הפרט משקפת את תדמיתו, נוגעת לפרטיותו והינה חלק מקניינו, כך שהפגיעה בזכויותיו תותר, בדרך כלל, כאשר קיים אינטרס ציבורי מיוחד שגובר על האינטרס של הפרט לפרטיותו. במקרה והכוונה היא לפרסם תמונה של אדם ברבים, יש להחתימו על טופס ויתור בו הנו מסכים במפורש שתמונתו תפורסם ברבים.

לעניין קטינים החוק מחמיר במיוחד ועל כן יש לקבל אישור בכתב מההורה/האפוטרופוס טרם ביצוע הצילום וכמובן טרם פרסום התמונה ברבים. לסיכום, יאמר כי נושא זה הנו מורכב וההגדרות של "רשות היחיד ו"רשות הרבים" לא תמיד ברורות וחד משמעיות ותלויות בנסיבות המקרה.

"העתיקו ממני תמונה: מה כבר אוכל לקבל בבית משפט?"

סעיף 50 לחוק זכויות יוצרים קובע כי בית המשפט יהיה רשאי לפסוק לתובע בעבור כל הפרה של זכות יוצרים או של זכות מוסרית (כולל העתקה של תמונות המוגנות בזכות יוצרים) פיצוי, ללא הוכחת נזק, בסך של עד 100,000 ₪. בקביעת גובה הפיצוי ישקול בית המשפט, בין היתר, את הנזק שנגרם לתובע, משך ההפרה, תום ליבו של הנתבע, הרווח שעשה הנתבע מההפרה ועוד.

"האם אני מחויב להוסיף לתמונה שצילמתי את הכיתוב "כל הזכויות שמורות ל..." כדי להגן עליה?"

תופתעו לשמוע, שבניגוד לדעת רבים, התשובה היא שלילית. לתמונה המצולמת קיימת הגנה מכוח דיני זכויות יוצרים מיום היווצרה כיצירה מקורית והיא מוגנת באופן מלא גם ללא הכיתוב האמור. מומלץ כמובן להוסיף כיתוב זה לצורך הרתעה למרות שאין חובה משפטית לעשות כן.

בכל מקרה של חשש להפרה זכויות יוצרים מומלץ לפנות לעו"ד הבקיא בדיני הקניין הרוחני. משרדנו מספק ללקוחותיו הפרטיים והעסקיים ייעוץ, ליווי שוטף וייצוג בבתי המשפט השונים.

האמור במאמר זה הנו לרקע כללי בלבד, אינו מתיימר להיות תחליף לייעוץ משפטי מקיף, אינו מפרט את כל הסוגיות הרלוונטיות לנושא ואינו יכול להחליף את הצורך בבדיקת הוראות החוק ואת יישומו הנכון.



25.8.2014 מאת עו"ד דניאל זולוטוביצקי